הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של חברי הכנסתדב חנין

כרמל שאמה

משה גפני

זבולון אורלב

רחל אדטו

אורית זוארץ

ניצן הורוביץ

איתן כבל

פ/2533/18

הצעת חוק חופש המידע (תיקון – מידע על איכות הסביבה והגברת השקיפות), התש"ע–2010

תיקון סעיף 21.בחוק חופש המידע, התשנ"ח–1998 ס"ח התשנ"ח, עמ' 226. (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2, אחרי ההגדרה "מידע" יבוא:""מידע על איכות הסביבה" –(1)מידע על פליטת חומרים לסביבה, לרבות מידע על חומרים שנשפכו, סולקו או שהושלכו לסביבה;(2)תוצאות של מדידות רעש, ריח וקרינה, שלא ברשות היחיד;"תיקון סעיף 6א2.בסעיף 6א(א) לחוק העיקרי, הסיפה החל במילים "לעניין זה, "מידע על איכות הסביבה"" – תימחק.תיקון סעיף 73.בסעיף 7 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ו) יבוא:"(ז)על אף האמור בסעיפים קטנים (א) עד (ו), היה המידע המבוקש זמין עבור הרשות ומצוי אצלה באופן שגרתי ושלא נדרשת פעולה מיוחדת לשם איסופו או עיבודו, יימסר המידע למבקשו בהקדם האפשרי וללא תשלום; הממונה יפרט בנוהל כתוב, שיהיה פומבי ויעודכן מעת לעת, את המידע שעל כל רשות לספק באופן מיידי כאמור בסעיף קטן זה."תיקון סעיף 94.בסעיף 9 לחוק העיקרי –(1)בסעיף קטן (א) – (א)בפסקה (1), במקום "מידע אשר בגילויו יש חשש" יבוא "מידע, למעט מידע על איכות הסביבה, אשר בגילויו יש חשש";(ב)אחרי פסקה (1) יבוא:"(1א)מידע על איכות הסביבה שגילויו עלול לפגוע בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בביטחון הציבור או בביטחונו או בשלומו של אדם, ושר הביטחון, שר החוץ או השר לביטחון פנים, לפי העניין, או מי שהוסמך לכך על ידו, אישר בחתימת ידו כי יש בגילוי פגיעה כאמור";(2)בסעיף קטן (ב), במקום פסקה (6) יבוא: "(6) מידע, למעט מידע על איכות הסביבה, שהוא סוד מסחרי ואשר פרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו; השר הנוגע בדבר יקבע נהלים לעניין סוד מסחרי לפי סעיף זה בשים לב, בין היתר, למידת הפגיעה הצפויה מגילוי המידע, לאפשרות להגיע למידע בדרכים אחרות ולאינטרס הציבורי שבגילויו".תיקון סעיף 145.בסעיף 14 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:"(ג1)תוקפו של צו כאמור בסעיף קטן (ג) יהיה לתקופה שתקבע בו ושלא תעלה על שישה חודשים, זולת אם בוטל קודם לכן; נקבעה בצו תקופה קצרה משישה חודשים, רשאי שר המשפטים להאריך את תוקפו של הצו לתקופה נוספת, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שישה חודשים". תיקון סעיף 176.בסעיף 17 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ה) יבוא:"(ו)התקבלה עתירה שהוגשה לפי חוק זה, תחויב הרשות הציבורית בכיסוי הוצאות המשפט של העותר, אלא אם קבע בית המשפט כי אין מקום לחייבו בשל נסיבות מיוחדות שיירשמו; מסרה הרשות הציבורית את המידע לאחר הגשת העתירה ובטרם ניתן פסק דין, לא יהיה בכך כדי לפתור אותה מהוצאות כאמור בסעיף זה ואולם ניתן יהיה לחייבה בהוצאות מופחתות". תיקון חוק התכנון והבניה7.בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965 ס"ח התשכ"ה, עמ' 307., בסעיף 48ג, אחרי סעיף קטן (ה) יבוא:"(ה1)בכפוף להוראת סעיף 9 לחוק חופש המידע, התשנ"ח–1998, ובלי לגרוע מהוראות סעיף 119א, מוסד תכנון יאפשר לציבור, בשעות הקבלה הרגילות שלו, לעיין ולהעתיק כל מידע שהגיע לידו או נוצר על ידו מכח סמכות הקבועה בפרקים ג', ד' או ה' לחוק; ואולם, רשאי שר הפנים לקבוע הסדרים מיוחדים לצורך עיון והעתקה מכוח סעיף זה, לרבות קביעת זמן סביר בין הגשת בקשה המפרטת את החומר שהעיון בו מבוקש לבין העמדת החומר לעיון המבקש; הסדרים אלה יובאו לידיעת הציבור באתר האינטרנט של משרד הפנים; עיון מכח סעיף זה לא יהיה כרוך בתשלום, ואולם ניתן לגבות את החזר עלות ההעתקה."

דברי הסבר

בשנת 1998 נחקק חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998 (להלן – החוק), אשר נועד לעגן בחקיקה ראשית את זכותו של כל אזרח לקבל, בכפוף למגבלות שונות, מידע אשר מצוי בידי הרשות הציבורית. במשך העשור שחלף מאז חקיקת החוק נצבר ניסיון מעשי רב ביחס לאופן בו מיושמים המנגנונים השונים לקבלת מידע הקבועים בחוק על ידי הרשויות ובתי המשפט. מן הניסיון שנצבר עולה כי נוסח החוק הקיים, פרשנותו והפרקטיקה שהתפתחה ליישומו יצרו מספר חסמים לזרימה החופשית של המידע מן הרשות לאזרח (בדגש על נגישותו של מידע סביבתי, אשר לו העניק החוק הקיים מעמד ייחודי בהיותו מידע חיוני לשמירה על בריאות הציבור ועל חייו). משמעות הדבר היא שנוצר פער בין קיומה של זכות דה-יורה, לבין היכולת לממשה באופן אפקטיבי. לפיכך, התיקון המוצע תכליתו להרחיב את היקף המידע שאמור להיות נגיש לציבור וזאת על ידי התאמת החוק לצרכי המציאות במספר מישורים:

הגדרת "מידע על איכות הסביבה" – מוצע להרחיב את ההגדרה, כך שתכלול גם "מידע על פליטת חומרים לסביבה". באופן זה יובטח כי הזכות המיוחדת לנגישות למידע אשר קובע החוק לגבי מידע על איכות הסביבה לא תוגבל רק למידע על אירועים שכבר התרחשו. התיקון המוצע יאפשר לציבור לקבל מידע לגבי מפגעים וחומרים המסכנים את בריאותו ופוגעים באיכות חייו, גם בטרם נפלטו לסביבתו, באופן שיגשים את תכלית החוק.

מטרת חוק חופש המידע היתה להקל על הציבור בקבלת מידע מרשויות. ואולם, הנוהל הקבוע בסעיף 7, הכולל המתנה לתשובה בת חודש ומעלה ותשלום אגרה, לא פעם דווקא מקשה על קבלת מידע, במיוחד כאשר מדובר במידע פשוט וזמין, המתייחס לפעולתה השגרתית של הרשות, ואשר לא נדרש מאמץ כלשהו מצד עובדי הרשות כדי לספקו לאזרח. מוצע לכן להבהיר כי מידע כזה, שלעיתים יכולים עובדי הרשות לספקו כמענה בשיחת טלפון או בדיוור אלקטרוני קצר, לא אמור להגיע לאזרח בדרך הארוכה יחסית הקבועה בסעיף 7, וכי הנוהל הקבוע בסעיף זה מיועד למקרים בהם נדרש מאמץ או טירחה מיוחדים, החורגים משיגרת העבודה הרגילה של הרשות.

ההגדרה בחוק הקיים למידע בעל אופי מסחרי הנה רחבה, וכוללת, מלבד סוד מסחרי, גם אינטרסים כלכליים אחרים שלא זכו לחסות תחת הגנת הסוד המסחרי בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט–1999. המחוקק לא מצא מקום להגן על אינטרסים אלה בהקשר הקנייני, ולכן אין הצדקה להרחיב את ההגנה הנתונה להם בחוק זה. ההסדר המצוי בחוק עוולות מסחריות יוצר איזון ראוי המאפשר זרימת מידע המועילה לציבור וכן לתחרות החופשית, ולכן מוצע לצמצם את הסייג הקבוע בסעיף 9(ב)(6) לחוק.

מוצע לצמצם את הסייגים הקבועים בסעיף 9, המאפשרים לרשות שלא למסור מידע בנסיבות מסוימות, ולקבוע כי סייגים אלו לא יחולו כאשר המידע המבוקש הוא מידע על איכות הסביבה, כלומר מידע שעלולה להיות לו השפעה על שלומו ובריאותו של הציבור.

מוצע מנגנון שיצור איזון מחודש בין הצורך בשמירה על מידע שעלול לפגוע בביטחון המדינה או בשלום הציבור לבין הצורך לחשוף מידע על איכות הסביבה. מוצע לבטל את הפטור הגורף שמעניק סעיף 14 לחוק לשורה ארוכה של מוסדות ביטחוניים. במקום הפטור הגורף, יחולו הסייגים שקובע סעיף 9 לחוק אשר מאפשרים לרשות שלא למסור מידע שעלול לפגוע שעלול לפגוע בביטחון המדינה או בשלום הציבור.

כאשר הרשות מתעלמת מבקשה לתת מידע, או מסרבת לתיתו באופן בלתי מוצדק, הדרך היחידה שנותרה בפני המבקש היא להגיש עתירה. מהלך זה כרוך בהוצאה משמעותית למדי עבור האזרח הרגיל (תשלום אגרה, שכר טרחת עורך דין, וכיוצ"ב). פעמים רבות, לאחר הגשת העתירה, הרשות מוסרת את המידע ומבקשת לפוטרה מהוצאות, והתוצאה היא שהאזרח למעשה נאלץ להוציא מכיסו לעיתים אלפי שקלים על מנת לקבל את המידע שהיה זכאי לקבלו תמורת תשלום אגרה ותו לא. זהו מצב בלתי רצוי, שבפועל מרתיע לא פעם עותרים פוטנציאליים מלמצות את זכותם למידע ואף אינו מעודד את הרשות להיענות לבקשות מידע באופן יעיל ומהיר. לפיכך, כדי לתקן מצב זה, מוצע שהוצאות יפסקו כדרך שבשגרה בכל מקרה בו תוגש עתירה מוצדקת לבית המשפט.

מכוח חוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965, נוצר מידע רב שלציבור יש בו עניין. למשל, עיון בבקשה להיתר יכול לגלות האם ההיתר חורג מהוראת תכנית החלה במקום. כיום, קבועה בחוק זכות עיון רק בתכנית מאושרת (לפי סעיף 118) ובתכנית מופקדת (לפי סעיף 96). ישנה גם אפשרות לקבל מידע בכתב, בתמורה לתשלום, בנוגע לעניינים מסוימים הקבועים בסעיף 119א. ואולם, מתן האפשרות לעיין בכל החומר התכנוני כאמור נתונה לשיקול הדעת של כל מוסד תכנון, ובעוד יש מוסדות שמקלים על עיון בחומר זה (בעיקר ועדות התכנון בערים הגדולות), ישנן ועדות תכנון אחרות המקשות על כך, לעיתים משיקולים שאינם ענייניים. מוצע לכן לאפשר לעיין בכל המידע על תכניות, איחוד וחלוקה, והיתרים, הקבוע בפרקים ג', ד' ו-ה' לחוק, אך לא בחומר שנוצר מכח הפעלת סמכויות אחרות הקבועות בחוק, כמו הפקעות, פיצויים, הליכים פליליים וכיוצ"ב, שמטבע הדברים קיים חשש כי פירסומו יפגע בפרט שלא לצורך.

הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חברי הכנסת אופיר פינס-פז ודב חנין (פ/3420/17).

---------------------------------

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ח' באב התש"ע – 19.7.10