הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של חברי הכנסתדב חנין

אורלי לוי אבקסיס

מירי רגב

שלמה מולה

פ/2559/18

הצעת חוק שעות עבודה ומנוחה (תיקון – שכר עבור זמן מעבר), התש"ע–2010

תיקון סעיף 11.בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951 ס"ח התשי"א, עמ' 204. (להלן – החוק העיקרי),
בסעיף 1 – (1)לפני ההגדרה ""שעות עבודה" פירושו" יבוא "'זמן מעבר" פירושו – זמן בו עובד, בהוראת המעביד ובמהלך שעות העבודה, עובר ממקום אחד בו נעשית עבודה למקום אחר בו נעשית עבודה, שלא במסגרת עבודתו הרגילה;";(2)במקום ההגדרה ""שעות עבודה" פירושו" יבוא ""שעות עבודה" פירושו – הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר, לרבות הפסקות לפי סעיף 20א(א) ולרבות זמן מעבר, חוץ מהפסקות על פי סעיף 20."תיקון סעיף 202.בסעיף 20 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: "(ג1)זמן מעבר לא ייחשב כהפסקה לפי סעיף קטן (א)."הוספת סעיף 23א3. אחרי סעיף 23 לחוק העיקרי יבוא:"תשלום עבור זמן מעבר23א.(א)על שעת עבודה שהיא זמן מעבר, ישלם המעביד לעובד חצי משכרו הרגיל; בסעיף זה, "שכר רגיל" – כמשמעותו בסעיף 18.(ב)שכר רגיל, כאמור בסעיף קטן (א), ישולם לעובד בנוסף להחזר הוצאות הנסיעה שהעובד הוציא, כדי להגיע למקום העבודה עליו הורה המעביד.(ג)סעיפים קטנים (א) ו-(ב) לא יחולו על עובד שעבודתו הרגילה מחייבת מעבר ממקום למקום או כאשר המעבר, בפני עצמו, מהווה את העבודה הרגילה."

דברי הסבר

מטרת הצעת החוק היא להסדיר את סוגיית שכרם של עובדים אשר במהלך יום העבודה נדרשים לעבור ממקום למקום לשם ביצוע עבודתם. הצעת החוק אינה באה לפגוע במעמדם של עובדים אשר המעבר עצמו מהווה חלק אינטגראלי מעבודתם – כגון שליחים או טכנאים הנותנים שירות בביתו של אדם, או, כמובן, נהגים – שיש להניח כי הם מקבלים שכר מלא על עבודתם; אלא שהיא באה להיטיב את מצבם של עובדים אשר המעבר עצמו אינו חלק טבעי מאופי עבודתם. כיום, רבים מעובדים אלה כלל אינם מקבלים שכר עבור השעות בהן הם עוברים ממקום למקום; כל שהם מקבלים הוא החזר דמי הנסיעה. מוצע אפוא לקבוע כי זמן המעבר ייחשב כחלק משעות העבודה, וכי בעבור זה ישולם לעובד, בנוסף להחזר דמי הנסיעה, לא פחות ממחצית השכר הרגיל עבור שעת עבודה.

תיקון סעיף 1 –

מוצע להוסיף להגדרתו הנוכחית של המושג "שעות עבודה" אף את המונח "זמן מעבר". זמן מעבר מתייחס למשך זמן, במהלך יום העבודה, אשר בו נדרש העובד על ידי המעביד לעבור ממקום מקום – בין אם בנסיעה או בדרך אחרת – לצורך ביצוע העבודה.

סעיף 20ד –

מוצע כי זמן מעבר לא ייחשב כהפסקה על פי סעיף 20(א) לחוק. משמעות הדבר היא כפולה: ראשית, זמן מעבר לא ייחשב כמימוש זכות ההפסקה; שנית, וכעולה אף מהתיקון המוצע לסעיף 1, זמן מעבר לא ייגרע משעות העבודה – שהרי הפסקה על פי סעיף 20(א) איננה נחשבת כחלק משעות עבודה.

סעיף 23א –

מוצע כי על כל שעת עבודה בה נמצא העובד במעבר, ישולם לו, בנוסף להחזר דמי הנסיעה, לא פחות מחצי משכר העבודה הרגיל אותו מקבל העובד עבור שעת עבודה. כמו כן, מוצע כי הסדר זה לא יחול על עובדים, דוגמת שליחים ונהגים, אשר עבודתם, מעצם טבעה, כרוכה במעבר ממקום למקום. משמעות הדבר היא שעובדים מסוג זה יהיו זכאים לשכר מלא עבור זמן מעבר, משום שבתיקון המוצע לסעיף 1 לחוק, נקבע כי מונח זה כלול בהגדרת המושג "שעות העבודה".

---------------------------------

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

ח' באב התש"ע – 19.7.10